סשן זה נפתח בחזרתנו מהבית (9.9) אחרי 3 ימי המנוחה רוויי היגר דבש, חלות מפחידות ודודים שיכורים (כמיטב המסורת), לבית ספר שדה הר מירון.
כאשר התמקמנו פגשנו את תמיר (שעושה במקרה מילואים עם דני לויט), שניצל את החופשה בין הסמסטרים להשלים כמה קטעים מהשביל.
אחרי עוד לילה של יניב, אוכל טוב וחזירים רעבים, הלכנו לישון באותו חדר עלוב ב50 שקלים לראש (הם אפילו לא ניקו אותו מאז שיצאנו ממנו יומיים לפני).
10/9/10 - יום הליכה 5 בשביל ישראל - בית ספר שדה הר מירון עד שיח כובס (צפת) - נחל עמוד לא היה כל כך קשה בצופים:
יצאנו ב6 וחצי בבוקר (כבר הבנו שיציאה מוקדמת מידי לא מועילה לאף יצור חי ובעיקר לא לנו), ועלינו אל הנקודה הגבוהה ביותר בהר מירון (ובשביל כולו). תצפית מטורפת מגובה 1160 מ', לכל החלק הצפון מזרחי של המדינה. לא רק זה, גם בזכות השעה היחסית מוקדמת, העננים היו מתחתינו! מחזה מרהיב שאני ממליץ לכולם, בשבילי זאת הייתה פעם ראשונה (הפעם השניה הייתה בואטה קנאל :) ).
תוך כדי הירידה התחילו לצוץ תסמינים מובנים מאליהם של שיעמום, כי על מה כבר אפשר לדבר כל כך הרבה שעות?? (במיוחד כשלוקחים בחשבון שאני ואלעד כבר העברנו עד השביל משהו כמו 2000 שעות שיחה אחד עם השני בחיינו).. הסימן הראשון היה זה שבמשך כמה שעות טובות של ירידה, פיתחנו ספורט שנקרא "ריצת שבילים", שהרעיון בו הוא שיחד עם המהירות האצנים ישתמשו ביכולות טכניות של הליכה בשביל, וגם שיהיו הרבה ריסוקים ופציעות מצחיקות.
אם כבר מדברים על פציעות, בשלב הזה העקבים שלי היו עדיין פצועות, אבל ברמה שעם 2 גרביים ותחבושות ההליכה הופכת לנסבלת, מה גם שחזרתי לנעליים הישנות שלי (במטרה לנצל אותן עד שממש לא תהיה ברירה להשתמש בחדשות).
בסוף הירידה בנחל מירון נכנסנו לשמורת הטבע של נחל עמוד... למרות שהיו בשמורה מלאנתלפים ילדודס (יום שישי וראש השנה שילוב מנצח) היה לנו ממש כיף שם, הליכה בצל בשטח נוח להליכה, עם בריכות מים קפואים כל מטר.
מה שכן מעצבן במפגש עם משפחות שמטיילות זה שלפעמים אתה נופל על מטומטמים. הנה 2 דוגמאות:
1. ילד שכנראה פעם אמרו לו שהוא מצחיק וקיבל ביטחון מהעניין, שאל אותי ואת אלעד (שהלכנו עם מקלות הליכה) אם אנחנו עושים סקי. לא, ילד טיפש.
2. אחרי חרבון טבע לגיטימי, שרפנו את הניירות טואלט כמו אזרחים טובים, וכמובן עמדנו לידם לראות שהם לא עפים ברוח ונכבים כמו שצריך. 2 זוגות של אנשים שנראים רע לגילם עברו לידנו, וכל אחד בתורו בא ואמר לנו לשים לב שאנחנו מכבים את האש. אה הם מלמדים?!? אחד מהם אפילו הציע לנו שהוא יעזור לנו לכבות את האש... מה אתה כבאי?? הלוואי ולא הייתה בשמורה כניסה לטפשים.
בהגעה לבריכות שכוי נתנו עצירה של איזה שעתיים וחצי לטבילונת וארוחת צהריים מגוחכת. פקח שעבר באזור סיפר לנו למרבה הפתעתנו שאין ברז למילוי מים בעין כובס (דבר שבנינו עליו), ושצריך לעלות עד צפת. כיף לשמוע במיוחד לאור העובדה שזה לא פרקטי בעליל.
קצת אחרי בריכות שכוי הגענו לשיח כובס (מעין קבר שנמצא בחיתוך של חצי ק"מ מהשביל, בעליה רצחנית לכיוון צפת, בו תכננו להעביר לילה), שם פגשנו 3 חבר'ה מצפת הפוכים מהASS. צחוקים.
המזל שלנו עם המים היה שתמיר באותו יום הלך עם אבא שלו, שבסוף היום חזר הביתה, לא לפני שהוא סידר לנו ולתמיר את עניין המים..
אחרי הדלקת מדורה די סתמית, הלכנו לישון בתוך המבנה קבר, שינה שעברה תוך כדי מאבק מתמשך ביתושים ומעברים החוצה ופנימה מהמבנה.
אורך: 19 ק"מ מדרג שינה: כלב משפט היום: מה אתה כבאי?? דירוג יומי: 9.
11/9/10 - יום הליכה 6 בשביל ישראל - שיח כובס (צפת) עד חוף תמר (מגדל) - נחל עמוד לא היה כל כך קשה בצופים 2:
אחרי הלילה העמוס בפודרה ויתושים, התארגנו והתחלנו לרדת ב7 בבוקר את הירידה בחזרה לנחל עמוד..
אין יותר מבאס מלפתוח את היום ישר בירידה של 80 מעלות, כיף לברכיים!
כאשר התחברנו לנחל עמוד, גילינו שהחלק של אתמול הוא החלק הזול של הנחל... מאותו רגע ההליכה הופכת להליכת אקסטרים (פעם ראשונה שהתחברתי להגדרת הספר למושג "מיטיבי לכת", למרות שאלעד התעקש שההגדרה צריכה להיות "טרקרים").. טיפוסים עם הידיים, דילוגים, אקרובטיקה וגלבות.
שהגענו לכביש 85 אכלנו צהריים במנהרה, ואחרי איסוף כוחות חדשים התחלנו את החלק התחתון של נחל עמוד.
באופן כללי בכל החלק של עמוד שעשינו ביום הזה לא הייתה טיפת מים, מה שיכל לבאס אם לא היינו יודעים שאנחנו עומדים לסיים את היום בכנרת..
את מנוחת הצהריים עשינו ליד העמוד של נחל עמוד (יופי של עמוד), והמשכנו עד חוף תמר, שנמצא טיפה צפונית למגדל, שם סיימנו את ההליכה.
אחרי התמקמות בחוף (שדרך אגב היה בתשלום 30 ש"ח), רחצה בכנרת, מקלחת, הזמנת פיצה וחיים דבש, שמנו לב לכך שכל החוף מפוצץ בערבים.. לא הפריע לי בכלל עד שפתאום קלטנו שהם משחקים כדורגל על התיקים שלנו, ולא ממש הזיז להם שביקשנו מהם לעבור מקום... אה הם חברים.
סיימנו את היום ביניב וקצת תכנונים לגבי הימים הבאים, והתקפלנו לשינה.
אורך: 17 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון מציקי היום: בני הדודים דירוג יומי: 7.
12/9/10 - יום הליכה 7 בשביל ישראל - חוף תמר (מגדל) עד יער שווייץ (טבריה) - הארבל:
קמנו לנו בבוקר וגילינו למרבה הנאתנו שהמזרונים המתנפחים שלנו התפנצ'רו לנו בלילה (אה הם עמידים).
התחלנו ללכת דרומה לכיוון הארבל, לא לפני שעשינו ארוחת בוקר בצומת מגדל אצל חיליק - הפיצוצאי המפורסם.
הטיפוס לארבל מתחיל די קל, אבל לאט לאט אתה מתחיל לעלות בשיפועים מוזרים, ולהשתמש בידיים, יש שם גם כמה תומכי ברזל שאפשר ורצוי להיעזר בהם... אחרי הטיפוס השובר הגענו סוףסוף לפסגה, ואין ספק שברגע שאתה למעלה הטיפוס שווה את הכל. נוף מטורף!!! הכנרת והגולן מעולם לא נראו יפים יותר...
אחרי ארוחת 10 התחלנו לרדת לכיוון טבריה, בדרך רצופת פרות ומוקשי נעל.
עברנו בדרך את הישובים כפר חיטים ומצפה, והגענו בצהריים המוקדמים לצומת מצפה, שם השארנו את התיקים, וירדנו יחד עם תמיר להסתובב קצת בטבריה.
כמובן שרוב השהות בטבריה סבבה סביב אוכל, אחרי חומוס מפתיע והשלמת קניות בסופר חזרנו למעלה לצומת והתארגנו לעוד קצת הליכה עד ה"יער".
אלעד גילה תוך מספר דקות של הליכה שנקרעה לו השקית שתיה... כיף!!!! נחמד ללבוש בגדים רטובים!!!
הדרך עד יער שוויץ הייתה חצי עירונית ורובה על מדרכה, קצת באסה... בכניסה ליער כמעט רמסו אותנו ערסים שרכבו על סוסים!
אחרי כניסה פנימה, שכבר היה די חשוך, התמקמנו באופן ארעי לחלוטין, וסיימנו את היום הכי זנות שהיה לנו עד עכשיו בשביל (אולי חוץ מהיום הראשון).
אורך: 13.5 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: חומוס דירוג יומי: 7.
13/9/10 - יום הליכה 8 בשביל ישראל - יער שווייץ (טבריה) עד לקייקי "רוב רוי" (ירדנית) - יום זול לפני המפץ הגדול:
נשבע שבכיתה ה' היו לי טיולים יותר קשים מהיום הליכה הזה.
יום הליכה קצרצר, שבדרכו עברנו את פוריה והמושבה כנרת, ואחרי 4 שעות (שמתוכן שעה וחצי היו הפסקות) הגענו לאתר קייקי "רוב רוי", מקום שנמצא ליד קיבוץ כנרת, באזור שנקרא ירדנית (התחלת החלק הדרומי של הירדן), שם סיימנו את יום ההליכה.
המקום פשוט יפייפה! כל האתר מעוצב בסגנון אינדיאני, והשייט בו שונה לחלוטין מהסגנון שיט בחלק הצפוני של הירדן.. פה השייט הוא בשאנטי ברמה שאפשר לחתור נגד הזרם. מומלץ למי שמחפש להירגע...
מעבר לזה, הבעלים של המקום הוא הכי גבר בארץ בערך, נתן לנו לישון שם בחינם (הוא גם מפורסם ברשימת מלאכי השביל) ודאג לנו למזרונים, מקלחת ופינוקים.
ניצלנו את המשך היום לטבילה בירדן עם קצת טרזנים ושטויות, ביקור בקיבוץ כנרת תו"כ התפנקות לגיטימית במטעמי מזרע, וישיבה עם עובדי המקום ההזויים (אחת שם באמת איבדה את זה, במשך 20 דקות היא ניהלה שיחה עם עורב).
לקראת סיום היום ניהלנו מלחמה עם דבור בגודל של הליקופטר שהתנחל לנו באזור השינה שלנו, ואחרי שסיימנו הלכנו לישון לקראת היום החולני שתתכננו למחר.
בהחלט אחד המקומות הכי מגניבים שישנו בהם בשביל!!
אורך: 13 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון משפט היום: חלאס צ'וק דירוג יומי: 6.
14/9/10 - יום הליכה 9 בשביל ישראל - קייקי "רוב רוי" (ירדנית) עד כפר תבור - המפץ הגדול:
ביום הליכה הזה החלטנו לקפוץ מדרגה, אחרי 8 ימי הליכה שלא עברנו בהם את ה-20 ק"מ, תכננו יום הליכה של 25.
ביום זה גם נפרדנו מתמיר, שלקח את הימים הבאים קצת יותר באיזי, ויצאנו רבע שעה לפני הזריחה עם פצלים על הראש כדי להרוויח עוד שעות אור ליום הקשה המתוכנן.
ההתחלה של היום, בה עולים בנחל יבניאל, הייתה די קשה, אבל ההמשך כבר זרם, בעיקר תודות למזג האויר המדהים שיצא לנו שם...
בהגעה למצפה האלות הייתה לנו תצפית טובה מאד על הר תבור, והתעודדנו מהמחשבה שאנחנו מטפסים עליו רק מחר.
עצרנו במעין שנקרא "עין אולם", יפה בטירוף! דשא, עצים, מעין בנוי כבו ג'קוזי, רק לשבת ולאכול פסוליה!
למקום גם הגיעה קבוצת מטיילים מבוגרים (פול בage), שדי דגרה על המעין ומנעה מאיתנו להיכנס.
את ארוחת הצהריים עשינו בתוך נחל רחש יופי של פינה, בה גם אלעד לקח בפעם הראשונה בחייו שאכטה מנרגילה.
לקראת הסוף עברנו במטעים של כפר קיש, שם התנפלו עלינו הפועלים בשאלות, והעמיסו עלינו ענבים מדהימים!
את היום סיימנו בצומת גזית, משם יוסי וייס הגבר (חבר של ההורים) אסף אותנו לבית שלו בכפר תבור, שם העברנו את הלילה אחרי ארוחה מפנקת, אירוח מושלם וצפיה במשחק של בארסה.
אורך: 25.5 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכלי היום: ענבים ומג'הולים דירוג יומי: 5.
15/9/10 - יום הליכה 10 בשביל ישראל - כפר תבור עד הושעיה - עוד חוזר הפיסטון:
יום של המון עליות לצורך ירידה (וההפך).
בבוקר יוסי הגבר הקפיץ אותנו בחזרה לצומת גזית, משם התקדמנו אל שבלי והר תבור.
העליה על ההר היא בשיפוע לא לגיטימי בעליל! בהחלט אחת העליות הקשות בשביל ישראל, ומה שמבאס יותר זה שבפסגת ההר התצפיות לא בדיוק מדהימות...
הירידה הייתה אפילו יותר קשה מהעליה, למרות המקלות הליכה דפקתי בירידה הזאת 4 נפילות (דירוג כללי של 7.5 נקודות), נעים!
אחר כף יש קטע הליכה ביער בית קשת, ומיד אחריו טיפוס להר דבורה (שלא היה קשה כמו התבור, אבל בהחלט היה פחות במקום), שם עשינו את מנוחת הצהריים שלנו.
למקום גם הגיעו צוות מתקינים של HOT, שעשו שם על האש לצהריים, מה שהפעיל את חושי ההישרדות שלי וגרם לי להמציא את השיטה הטובה ביותר לגרום לאנשים להאכיל אותך - תראה מסכן, תבלוט בשטח. כמובן שהם הציעו לנו אוכל, כמובן שלא סירבנו.
לאחר הירידה מהר דבורה מתחילה העליה לנצרת עילית, שתודות לסימוני השביל העלובים הייתה רוויה בניווטים וקוצים.
אחרי נצרת עברנו בהר יונה ובכפר משהד, שם נוכחנו לראות את מצבורי הזבל הגדולים בעולם. פשוט אוהבי לכלוך! אה וגם ראינו שם ילד בן 14 נוהג באוטו שזה סוג של מצחיק.
לאחר הירידה ממשהד הגענו להושעיה, ישוב דתי בוא תכננו להעביר את 2 הלילות הבאים, אצל מלאכי השביל יוני ועליזה אבשלום.
הגענו מפורקים לחלוטין, אך האירוח המפנק הרגיע את הכל.
אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: מלון שיפוע היום: 70 מעלות דירוג יומי: 6.
2 הלילות אצל המשפחה היו מדהימים, יש להם 4 ילדים כוכבים ואוירה משפחתית מדהימה!
בערב השני אלעד הכין להם ארוחת ערב בסגנון גני תקוואי (כשר כמובן), והחוויה הייתה חזקה מאד (פעם ראשונה שגרתי אצל משפחה דתית).
אז אחרי אחלה סשן, אגרנו כוחות לקראת הסשן הבא, שהוא גם הסשן הארוך מכולם.
נסו להגיד סשן הרבה פעמים, זה כיף.
לסשן הבא: http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/3.html
לסשן הקודם: http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/1.html
לסשן הבא: http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/3.html
לסשן הקודם: http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/1.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה