יום שני, 24 באוקטובר 2011

שביל ישראל - סשן 3 - מהושעיה עד תל אביב - הכרמל במצבו הלא שרוף ומישור החוף.


לאחר היום מנוחה המרענן בהושעיה, נפרדנו לשלום ממשפחת אבשלום, ויצאנו לדרכנו לעוד סשן:


17/9/10 - יום הליכה 11 בשביל ישראל - הושעיה עד טחנת הנזירים - ערב יום כיפור:

סידרנו לעצמנו עוד יום הליכה קליל כדי לא לפתוח קשה מדי את הסשן...
אחרי ברבורים כמה עליות מצבנות וסללומים באחורי יער ציפורי, הגענו לצומת המוביל, שאז עוד הייתה בשיפוצים מפחידים, אחריה עברנו במושב אלון גליל.
אחריו, הגענו לישוב הבדואי כעביה, ומיד אחריו למעין "עין יבקע", שם עצרנו לצהריים ארוכים.
בעודנו מנסים לנוח, הגיעה חבורת ילדים בדואים שאלוהים לא בירך ביותר מדי מנת משכל, שעשו שיעור רכיבה על סוסים ממש לידנו. ואני מתכוון ממש לידנו. אה הם חברים.
אחרי שיעור הרכיבה המוטל בספק, הילדים ירדו מהסוסים, מצאו איזה רשת, הדליקו מדורה ואלתרו על האש.. כמובן שבעזרת שיטת המסכנות-בליטה שלי גרמתי להם להציע לנו לאכול, וכך יצא שישבנו עם חבורת ילדים בדואים מאד מטומטמים וניסינו לתקשר איתם (בתכלס, גם אם הם היו יודעים עברית זה היה עדיין די קשה).
אחרי שהם סיימו את העל האש, הם פשוט לקחו את כל שאריות הזבל שלהם והתחילו לזרוק אותו לכל עבר. כיף לדעת שיש אנשים ששומרים על המדינה שלנו יפה!
המשכנו הלאה עד טחנת הנזירים (טחנת קמח מתקופת הותיקן, שהיום משמשת כגן אירועים), מקום יפיפה עם יובלי נחל מפתיעים.
למרות שדיירי המקום לא היו בדיוק האנשים הכי נחמדים בעולם, הם נתנו לנו לישון בחצר של הטחנה, וכך העברנו את ערב יום כיפור באמצע שומקום, כאשר את כל הלילה ליוו רעשים של מסיבת טרקטורונים שבדואים עשו לא רחוק משם. לילה טוב!

אורך: 16 ק"מ מדרג שינה: כלב שיר היום: הופה היי דירוג יומי: 6. 


18/9/10 - יום הליכה 12 בשביל ישראל - טחנת הנזירים עד חניון האגם - הכופרים בדמעה, ברינה יסעודו:

פתחנו את היום בבירבורים בואדי המלא בחרא שמתחת לישוב נופית. פול בדבורים.
כאשר יצאנו מהואדי, הגענו לתצפית לחיפה ולים התיכון, ומשם ירדנו לכפר חסידים.
ההליכה בתוך כפר חסידים ביום כיפור הייתה חוויה שקטה ורגועה, וברגע שעברנו את המנהרה והגענו לקיבוץ יגור - ראינו את ההפך הגמור.
אנשים נוסעים על קולנועיות, אוכלים ברחוב, וכל הילדים בלי יוצא מן הכלל עושים מסיבה בבריכה! המקום הכי כופר שהייתי בו בחיים! אהה הם מייחסים חשיבות ליום כיפור.
מיגור עלינו בעליה רצחנית לעוספיא (שלימים תיקרא - מציתת היערות), שם אכלנו חומוס (איזה כיף שיש ערבים בארץ) והצטיידנו בסופר.
בגלל שהשעה הייתה כולה 15:00, החלטנו להמשיך למטה עד חניון האגם. לא מעשה חכם במיוחד.
התחלנו לרדת לנחל חיק, ובזכות סימוני השביל הבזיוניים איבדנו את הדרך, והלכנו 2 ק"מ מיותרים לחלוטין.
אחרי שהתאפסנו, הגענו להר שוקף באפיסת כוחות, והמשכנו לרדת עד חניון האגם כאשר כבר חצי חשוך בחוץ.
הגענו ממש בחושך מוחלט לחניון האגם, וגילינו למרבה שמחתנו שהמקום מפוצץ בבני דודים רעשניים במיוחד...
לאחר מקלחת נלג'נים התמקמנו לשינה, ואז גם באמת שמחנו כי ראינו שהחניון מתרוקן... כמובן שנסיון הימים הקודמים לימד אותנו שלילות שקטים לא יהיו הרבה בשביל, וכמובן שהגיע שעה אחר כך אוטו של צעירים ערבים ששמו מוזיקה עד 3 לפנות בוקר. הפעם יכולתי לפחות להשליך את זה על זה שלא צמנו :)


אורך: 28 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: חומוס דירוג יומי: 6. 


19/9/10 - יום הליכה 13 בשביל ישראל - חניון האגם עד מושב עופר - מישהו ראה יותר מדי עספור:

פתחנו את היום בעוד חיפושים אחרי סימוני השביל (חניון האגם הוא בסטיה קלה מהשביל), ואחרי כמה קילומטרים הגענו לעין הוד, הידועה גם בשמותיה "חיב"סיטי" ו"פלפהלנד". עצרנו ב"צרכניה" המקומית ליופי של אייס קפה, ולתדהמתנו הרבה לא הייתה שם קולה קרה! היו את כל הבקבוקים האפשריים במקרר חוץ מקולה! איזה unprepared. זקן אחד שבירכנו לשלום ענה לנו "לא!", דבר שאישש לנו את הטענה כי כל הכפר אומנים הזה הוא מקבץ של חולים בנפש.
המשכנו עד חניון נחל מערות, שם נתנו עוד עצירת התרעננות, והמשכנו עד יער עופר, לכמה רגעי נוסטלגיה ממחנות הקיץ, ולתצפית מדהימה מהמגדל (בריזה מפחידה). משם המשכנו בדרך מ-פ-ו-צ-צ-ת פסטונים (באחת העליות פגשנו בחור בן 60 שישב לו לבדו באמצע שומקום וניגן) עד שהגענו לסוף הקטע היומי - הכביש גישה למושב עופר.
כשהגענו לכביש חיפשנו טרמפ לישוב, למרות שלא מצאנו אף מלאך שביל שם ברשימה... פתאום מהשמיים עצרה לידנו מכונית עם בחורה שלקחה אותנו טרמפ לישוב, וששאלנו אותה אם היא מכירה איזה מלאך שביל היא אמרה "לא, אבל אולי החבר'ה שאני נוסעת אליהם ירצו לארח אתכם", וככה יצא שהגענו לאחד המקומות ההזויים ביותר שהיינו בהם בשביל.
החברים של הבחורה הזאת נקראים מיכאל ודוני, והם גרים באוטובוס. כן בדיוק כמו בעספור. ליד האוטובוס יש להם מן סוכה, וכל מיני זולות מאולתרות. השירותים הם שירותי קומפוסט והמקלחת היא צינור. והבחור גר שם עם הילדה שלו!!
מן הסתם גם המשך הערב היה הזוי - ארוחת ערב שבאופן לא מפתיע הייתה צמחונית, כמה כוסות של משקה שמשלב יגר דבש ובד אפל (במיוחד לראש השנה), ואחרי שכבר כולם היו הפוכים 2 הפלופים האלה התחילו לשחק משחק בסגנון של הדודה טובה. כשאני ואלעד ציינו בפניהם שזה דומה לדודה טובה, הם הכריחו אותנו ללמד אותם איך משחקים הדודה טובה, וככה יצא שבאמצע החיים אנחנו רוקדים עם 2 חברה בני 35 את המשחק הטפשי ביותר שהומצא בתנועת הצופים. ערב הזוי לחלוטין. סוף סוף שינה טובה בלי הפרעות.

אורך: 22 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא מאכל היום: פסטה דירוג יומי: 6. 


20/9/10 - יום הליכה 14 בשביל ישראל - מושב עופר עד קיסריה (חוף הקשתות) - בום. ים תיכון.:

יום הליכה משעמם ביותר.
הדבר היחיד ששבר את השגרה היה זה שכמה קילומטרים לפני שעברנו ליד בנימינה, פגשנו חבורה של יצורים שהלכו בכיוון הנגדי אלינו, אחד מהם בא ושאל אותנו "אנא אתם?" (אם מישהו יודע מה זה אומר אני ישמח לדעת), ומישהו אחר שאל אותנו אם אנחנו יודעים על איזה עבודות שיש בבנימינה... מה אתה לא רואה שעדיין לא הגענו לשם? אני לא חושב שפגשתי אי פעם אנשים יותר חננות. לפחות היה לנו על מה לצחוק ביום המשעמם הזה...
אחרי זכרון יעקב ורמת הנדיב, התחלנו לרדת לכיוון הים התיכון, אליו הגענו דרך הכפר ג'סר אזרקה.. איזה כיף זה להגיע לים! אחרי טבילה וכאלה התחלנו ללכת עוד קצת על החוף עד לחוף הקשתות, שם חתכנו לתוך קיסריה למלאך השביל גיל יפה.
קיבלנו שם אירוע מושלם, חדר לכל אחד מאיתנו, באמת אנשים מקסימים. עוד לילה עם שינה מושלמת.

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: מלון משפט היום: אנא אתם(?) דירוג יומי: 5. 


21/9/10 - יום הליכה 15 בשביל ישראל - קיסריה (חוף הקשתות) עד נתניה (חוף צאנס) - לא כיף ללכת על החוף:

עוד יום מעפן.
הליכה על חול ים היא קשה מאד, כי החול בולע לך את הרגל ולא נותן לך קונטרה להליכה... מהר מאד הבנו שהדרך הכי טובה ללכת היא צמוד לקו המים, שם החול הכי פחות שוקע.
בהגעה לתחנת הרכבת של חדרה, נתנו חיתוך של ק"מ לכל כיוון מהשביל במטרה להגיע לצומת חדרה ולאכול אצל סמי בכיכר (הארכה לגיטימית לכל הדעות).
ההמשך על נחל אלכסנדר היה די מייגע, על חול ים בלי אפשרות להימלט ממנו...
אלעד נקע את הרגל באיזשהו שלב, וגלעד בא לאסוף אותו מחוף בית ינאי... אני המשכתי עוד קצת קדימה, עד חוף צאנס שבנתניה.
כשהגעתי, גיליתי למרבה הפתעתי שזהו חוף של דוסים, מה שהפך את החוויה לדי מצחיקה, ניהלתי דיון די ארוך עם איזה בחור שניסה להחזיר אותי בתשובה (הוא הבין בסוף שהוא ניסה במקום הלא נכון), ואחרי שכולם התפזרו, פרשתי לי את הציוד והלכתי לישון, כאשר מדי פעם עובר איזה ילד ומציק לי. התכלבות במלוא מובן המילה.

אורך: 30 ק"מ מדרג שינה: כלב פריט הלבוש היומי:שטריימל דירוג יומי: 4. 


22/9/10 - יום הליכה 16 בשביל ישראל - נתניה (חוף צאנס) עד תל אביב (רוקח-איילון) - לא כיף ללכת על החוף 2:

קמתי בקטע של לתת עבודה, אז ב5 בבוקר כבר התחלתי תנועה..
פתחתי את היום בהליכה ברחובות נתניה בטיילת החדשה שלהם (יפה שם רצח), כאשר 2 מילפיות שעשו ריצת בוקר אירחו לי חברה..
ההמשך על החוף היה מעצבן, בעיקר באזור וינגייט שם השביל עלה לגבעה לצד החוף, ובזכות הסימונים הע-ל-ו-ב-י-ם עליתי לגבעה לא נכונה, שהייתה קרובה לגבעת "אסון טבע" המפורסמת.
עברתי בדרך כמה רצועות חוף יפייפיות שלא ידעתי על קיומן, כמו רצועת החוף מתחת לארסוף, וחוף אפולוניה שנמצא קצת צפונית להרצליה.
כאשר הגעתי להרצליה, נפגשתי עם אחותי (דודו הקטן), וחגגנו את הגעתי לסיויליזציה בארוחה באגאדיר.
אחרי זה המשכתי על החוף לכיוון תל אביב, די פאדיחה ללכת על חוף מפוצץ בכוסיות כשאתה נראה כמו איזה חוואי שטבלו אותו במלח.
סוף סוף הגעתי לתל אביב, ואחרי שהמשכתי טיפה על הירקון, סיימתי את היום בגשר של איילון מעל שדרות רוקח, משם אספו אותי לביתי אשר בעיר הקודש גני תקווה.

אורך: 34 ק"מ מדרג שינה: מלון משפט היום: מה, אתה עושה את שביל ישראל? דירוג יומי: 6.

וכך נגמר הסשן השלישי, אחרי 16 ימי הליכה להגיע לתל אביב זה לא בא ברגל (אן שכן?), נתנו מנוחה של יומיים לקראת הסשן הרביעי - העליה לירושליים.


לסשן הבא:http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/4.html
לסשן הקודם:http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/2_24.html

תגובה 1:

  1. קוראת ונהנית מכל מילה... :) גם אם היו קטעים קשים, נשמע שהיה אדיר!

    השבמחק