יום שני, 24 באוקטובר 2011

שביל ישראל - סשן 4 - מתל אביב עד בית גוברין - פסטונים בפרוזדור והשפלה.


אחרי מנוחה מפתיעה בבית, התחלנו את הסשן הרביעי שמחזיר אותנו מזרחה לכיוון העיר השניה בחשיבותה בישראל אחרי גני תקווה - ירושליים.

25/9/10 - יום הליכה 17 בשביל ישראל - תל אביב (רוקח-איילון) עד כפר סירקין - ג'וגינג על הירקון:

לאור העובדה שתכננו לסיים את היום בכפר סירקין, הנמצא במרחק יריקה מהבית, התכווננו לישון בסוף היום שוב בבית, ועל כן נהנינו מהפריוילגיה לעשות את היום הליכה הזה עם תיקים קטנים.
השביל נראה הרבה יותר קל כשאין לך 20 ק"ג על הגב!
הרגשנו כל היום כאילו אנחנו עושים ג'וגינג, במיוחד לאור העובדה שכל התל אביבים עשו אז זה לידנו בטיילת..
עוד משהו שקלטנו שם, זה הטרנד הפסיכי של האופניים בתל אביב... מה זה? 5 טון אופניים על 1 ס"מ.
בעצם כל היום הליכה צמוד לירקון, עובר בדרך את  רמת גן, בני ברק ופתח תקווה, ומגיע בסופו של דבר למקורות שלו בפארק אפק ליד ראש העין.
שמנו לב שבחלקים מסוימים של הירקון אנשים מנסים את מזלם בדיג...אני מקווה שהם לא התכוונו גם לאכול את הדגים, לי אישית נראה שכבר יותר בטוח להיכנס לכור בדימונה עם בגד ים ושנורקל.
סיימנו את היום ליד כפר סירקין, משם אספו אותנו לעשות עוד לילה בבית.

אורך: 28 ק"מ מדרג שינה: מלון שיר היום: שיר ראפ - תירס סקסואל דירוג יומי: 5. 

26/9/10 - יום הליכה 18 בשביל ישראל - כפר סירקין עד גימזו - אבקת חלבונים:

איזה שבירות זה לחזור לתיק....
במשך היום הרגשנו איך המגמה חוזרת לעליה, והתחלנו להתגעגע למישור החוף.
גם יום ההליכה הזה לא היה מרהיב באופן יוצא דופן, אולי חוץ מאזור יער בן שמן שהעלה קצת נוסטלגיות, שם עצרנו לצהריים + התפנקות מהעל האש שאיזו משפחה עשתה שם + קינוח מהאוטו גלידה (אה, כי יש לו את הגלידה הכי טובה, הכי טובה ומשובחה).
במהלך הימי מנוחה בבית, התחילו להתגלגל לראשנו משום מה דאגות לגבי התזונה שלנו בשביל, והמסקנות היו שיש לנו חוסר משמעותי בסידן ובחלבונים. אז החלטנו שבכל יום נשתה כל אחד ליטר חלב, דבר שעשינו בהגעתנו לישוב גימזו - חולני ביותר, ו... הבאנו מהבית ג'ארה של אבקת חלבונים.
נשמע מטומטם נכון? כנראה זה בגלל שזה באמת מטומטם. האבקה הייתה בטעם וניל, ובסוף היום הליכה החלטנו לנסות אותה... נשבע שלא טעמתי בחיי דבר כל כך מבחיל!!!! פשוט גועל נפש מרוכז! זה שלא הקאנו באותו ערב זה היה אחד ההישגים הגדולים של השביל.
את הלילה העברנו אצל מלאכי השביל משפחת גלעדי (מצחיק. אין קשר משפחתי), וכרגיל ישנו חצי כוח לאור העובדה שהשכנים החליטנו לנגן פיוטים בפול ווליום כל הלילה.

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון טעם היום: וניל דירוג יומי: 5. 

27/9/10 - יום הליכה 19 בשביל ישראל - גימזו עד מסילת ציון (חניון ע"ש יצחק רבין) - הפרוזדור:

אין יותר מדי מה לספר על היום הזה, מעבר לעובדה שנכנסנו סוף סוף לאחד האזורים היפים ביותר בארץ - פרוזדור ירושליים.
בדרכינו עשינו עצירה גדולה בלטרון (למטרת לאפה כמובן), ולמזלנו אמא שלי בדיוק חזרה מירושליים ואספה את הג'ארה של האבקת חלבונים הגועלית.
את היום סיימנו בכביש 38, במעבר הכביש הכי מסוכן שראיתי בחיים שלי.. לקח לנו משו כמו 10 דקות עד שעברנו, ולאלעד נמחץ הכובע בדרך.
הייתי צריך לעבור את הכביש שוב בשביל לעשות מקלחת במעין-מחראה שהיה בקרבת מקום, ולמלא מים בתחנת דלק (+ליטר חלב לכל אחד כמובן).
פגשנו במקום כמה קיבוצניקים שעושים קטע מהשביל והעברנו איתם את הלילה בחניון ע"ש יצחק רבין, לילה שעבר עם קצת הפרעות אבל בסך הכל עם הרבה שינה.

אורך: 24 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: תרנגול דירוג יומי:7. 

28/9/10 - יום הליכה 20 בשביל ישראל - מסילת ציון (חניון ע"ש יצחק רבין) עד אבן ספיר - קצת מעיינות? 1:

פשוט יום הליכה נהדר!
התחלנו את היום בעליה לרכס המשלטים (נוף מדהים), וממנו ירדנו לנחל כיסלון.
בהגעה לנחל, ליד מערת בני ברית, ראינו איזה אבא אחד מתיימר לעשות רושם על הבן שלו, ומנסה לעלות את העליה ליד המערה ממצב סטטי עם אופניים. אה הוא הצליח! איזו התרסקות.. בכלל כל אזור הרי ירושליים מ-פ-ו-צ-ץ ברוכבי אופניים שנדבקו בטרנד שצובר תאוצה..
ההליכה בנחל כיסלון טיפה מייגעת אבל די זורמת... לפני העליה לצובה עצרנו במעין "עין לימון" - הבריכה בו די מג'ויפת אבל המערה שליד ממש קרירה ומפתיעה.. פגשנו במקום כמה ירושלמים גזורים לחלוטין שהעבירו את הזמן בלהמציא שירים על אחד מהם, הנה שורה לדוגמה מהשיר: "איציק שלנו הוא בחור סבבה, למעט הזמנים שהוא לא סבבה". 
מבסוטים מהעובדה שפגשנו את ביאליק הבא עוד לפני שהוא נהיה מפורסם, עלינו לנו לצובה, ומשם ירדנו לכיוון הסטף.
במסעדה שמעל הסטף הנוף עוצר נשימה! אחרי שהעמסנו על עצמנו טוסטים למוות התחלנו לרדת למטה לחלק הכי יפה ביום ההליכה הזה.. אחרי בריכות הסטף התחלנו להתקדם בדרך מג'ונגלת לחלוטין לכיוון עין חינדק, ומשם עלינו (בעליה שרופה לחלוטין) לישוב אבן ספיר.
את הלילה העברנו אצל מלאך השביל אמיר באומפלד (או ליתר דיוק - הפסל אמיר באומפלד), שגר על צלע ההר של אבן ספיר באוהל אינדיאני!! יש לו האנגר ליד האוהל, שם הוא עובד, אבל למה לישון בהאנגר אם אפשר לישון בתוך אוהל אינדיאני??
הערב אצלו היה מעניין בטירוף, עם ארוחת ערב שלא סופרת כמעט כל ארוחה שאכלנו בשביל (סטייקים). 
אחד הלילות!

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא מאכל היום: פרה דירוג יומי: 8. 

29/9/10 - יום הליכה 21 בשביל ישראל - אבן ספיר עד נתיב הל"ה - קצת מעיינות? 2:

היום הליכה הזה ממשיך על שביל המעיינות, בדרך לא קשה מדי..
הבאסה בכל המעיינות האלו זה שאין בהם מים, לעומת עין חינדק בו עברנו אתמול... למרות שעין תמר, עין קובי ועין מטע הם בהחלט אחלה מקומות יפים להסתלבטות..
ביום הזה התחילה להיגמר לנו אספקת המזון, וכל הזמן בנינו על זה שנקנה אוכל בישוב נתיב הל"ה... לא חשבנו על זה שזה בדיוק יוצא ערב חג של סוכות!
כשהגענו לנתיב הל"ה, פגשנו בכניסה כמה נערים שסיימו עכשיו טיול בדרום, והם הדריכו אותנו למכולת המקומית, שלמרבה שמחתנו (ממש) הייתה סגורה. כיף!
הלכנו למקום שנקרא "ורטיגו" - מקום שמארח שביליסטים, המשמש כסטודיו לריקוד (שלפי מה שהבנתי נחשב די חזק בתחום), מקום שנדבק גם הוא בקטע האקולוגי החדש והמעצבן.
השירותים הם שירותי קומפוסט (כמו אצל מיכאל העספור) והמקלחות הן "מקלחות אקולוגיות" בהן מותר להשתמש רק בסבון ושמפו מיוחדים (אה הם טובים).
אמנם לא נשארנו עם שום דבר לאכול חוץ מנוטלה וסקיפי, אבל התפנקנו על ארוחת ערב נחמדה של שאריות מהמקרר בסטודיו...
6 בערב כבר הכרזנו טוק, דבר שלא מצא חן בעיני היתושים שם שבמשך כל הלילה עשו לנו פיגועים... לפחות שיעשו את זה בשקט!

אורך: 23.5 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא מאכל היום: קומפוסט דירוג יומי: 7. 

30/9/10 - יום הליכה 22 בשביל ישראל - נתיב הל"ה עד בית גוברין - גוועים ברעב בכיף:

פתחנו את היום בברבורים כדי למצוא את השביל (שעובר טיפה צפונית לנתיב הל"ה), ואחרי שהתחברנו אליו התחלנו ללכת בהליכה די מייגעת.
כאשר עשינו עצירה בתל עזקה, פתאום נפל לנו האסימון... אנחנו גוועים ברעב!! הלכנו כבר 9 ק"מ בלי לאכול כלום!!
המשכנו לגרור את עצמנו... ובלי אוכל זה באמת קשה! כאשר הגענו לעליה למצפה משואה, כבר היינו על סף עילפון (14 ק"מ מהתחלת היום).
כאשר הגענו למצפה, ראינו איזה בחור אחד שמוקדם יותר באותו יום הסברנו לו איך להגיע למצפה... הבחור הזה היה שם עם עוד חבורה של חננות כבדים, שעשתה שם פיקניק שבמצב רגיל הייתי מגדיר כ"מגרה", ובמצב בו אנחנו היינו הא הוגדר כ"מציל חיים".
הם הזמינו אותנו לאכול איתם, הבעיה הייתה שהפיקניק היה מסיבת פרידה מאחד מהם, והוא עדיין לא הגיע, אז כולם חיכו לו עם האוכל.. אחרי משו כמו 5 דקות שאנחנו יושבים ומסתכלים תו"כ הזלת ריר על האוכל, אחת הבחורות אמרה "אתם יכולים לאכול זה יקח זמן" - נשבע שלא ראיתם בורקסים נאכלים כל כך מהר.
המשכנו הלאה ממצפה משואה מבסוטים לחלוטין על כך שאנחנו עדיין חיים, ובדרכינו ראינו עוד משפחה שעשתה על האש, שנתנה לכל אחד מאיתנו פיתה עם סטייק תו"כ הליכה (הרגשנו ממש כמו אצנים שנותנים להם בקבוק מים באמצע הדרך). אלעד סיים את הסטייק במשהו כמו 30 שניות ואני ממש לא מגזים. בסוף יצא שזה היום שאכלנו בו הכי הרבה בשביל.
סיימנו את היום בצומת בית גוברין, משם חתכנו לישוב - שם סיימנו את החצי הראשון של השביל.

אורך: 24 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכל היום: כלום/הכל דירוג יומי: 6.

את 2 הלילות הבאים העברנו במכינה בבית גוברין, מקום עם אנשים מקסימים שהעבירו לנו את הזמן בכיף.
עשינו עם החבר'ה שם קבלת שבת (הראשונה שעשיתי באופן מלא בחיי) וישבנו איתם בסוכה המפחידה שהם בנו..
אחלה מקום ליום מנוחה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה