אז בלי להרגיש נגמר חצי מהשביל...
אחרי יום המנוחה הנהדר בבית גוברין יצאנו לסשן קצר ומשעמם שיגמר בערד.
יצאנו לנו בבוקר מבית גוברין, יציאה שהתעכבה תודות לדבור בגודל של כיסא שחסם לנו את היציאה מהחדר. אה הוא חבר.
רוב יום ההליכה עבר בתוך הכרמים של מושב לכיש, ריח חריף כזה של ענבים לא הרגשתי בחיים! מסריח רצח...
ראינו במהלך היום שם משהו כמו 40 תאילנדי על 1 דונם כרם.
באמת יום הליכה קליל ומשעמם!
את היום סיימנו על כביש 40 במקום שנקרא חוות פיליפ, על שם הבחור שהקים אותו (מאז אני חולם שיהיה רשום במפה של ישראל "חוות גלעדי" אבל כנראה שאני יצטרך להסתפק בכפר), ועכשיו מנהל את המקום הבן שלו יוחאי.
המסעדה/מרכז מבקרים של המקום נמצא ממש קרוב לכביש, שם התמקמנו והתפנקנו על שלל המטעמים שיש למקום (בעיקר פיתות עם לבאנה ויוגורטים), והרצנו צחוקים עם כמה אשקלונים על טרקטורונים שעברו שם שממש התלהבו מהרעיון של שביל ישראל (למרות שהיחס בווינר הוא 1:1.03 שהם לעולם לא יעשו אותו).
כשהמקום היה לקראת סגירה ראינו את הילד הבדואי זורק כמות של פיתות לכלוב יענים שנמצא ליד הדוכן... היינו בהלם כי לא היה דבר בעולם שרצינו יותר מהפיתות האלה! הילד הבדואי הרגיע אותנו בכך שאמר שהוא משאיר לנו מלא פיתות ושתמיד שביליסטים אוכלים שם חופשי בלילה...
וכך יצא שיוחאי המלך השאיר לנו לאבנה ופיתות (והסביר לנו איך להדליק את הגז) ואכלנו כל אחד איזה 4 לאפות.
הלכנו לישון מרוצים אך מרוצים! רק מה, מאז ועד שסיימנו את השביל תמיד ציינו אחד בפני השני עד כמה אנחנו מצטערים שלא אכלנועוד פיתה אחת בחוות פיליפ...
אורך: 20 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון מאכל היום: פיתה עם ענב דירוג יומי: 5.
3/10/10 - יום הליכה 24 בשביל ישראל - חוות פיליפ עד קיבוץ דביר - מעל החוק, מחוץ לחוק:
עוד יום הליכה קליל ומשעמם (כן ככה יהיה כל הסשן), יום שלמען האמת די מסרקל את העולם (מתחילים בכביש 40 ליד תל קשת, מסרקלים מערבה וחוזרים לחלק יותר טיפה יותר דרומי של כביש 40, סירקול שבאמת לא שווה את זה).
את ארוחת הבוקר אכלנו על תל נגילה, גבעה שיש לה עליונת בשיפוע שבקושי אפשרי לעליה ברגל..
בזמן שאכלנו לנו את מזוננו הדל, ראינו מכונית נוסעת לה בחולות מתחתינו, ואז, כאילו העליה לתל היא לא בשיפוע שלילי כמעט, האוטו עלה עד עלינו!
מהרכב יצאו להם 3 בני נוער דוסים, שהתלהבו מזה שהם קנו מהערבים את הרכב לפני שהוא הלך לפירוק, ושהם מוכרים אותו עוד יומיים לערבי אחר.
אחרי שירדנו התחברנו לנחל שקמה, איתו הלכנו עד לסוף היום.. במהלך ההליכה לצד הנחל, ראינו אוהל של בדואים באמצע שומקום, ופתאום קלטנו ששתי בדואיות קוראות לנו לבוא... איכשהו יצא שישבנו עם 2 בדואיות על קולה קפואה ונדירה (אין לי מושג מאיפה הן הביאו אותה ובתכלס לא עניין אותי), מה גם שהייתה לנו הרגשה שהאמא מנסה לשדך את הבת שלה לאחד מאיתנו.
באותו יום גם נחקק המשפט: "דוסים הם מעל החוק, בדואים הם מחוץ לחוק"... כאילו, זה נכון שדוסים עושים במדינה שלנו מה בראש שלהם, אבל הם בחיים לא ישתוו לבדואים, שמבחינתם יכולים לבוא ולפתוח לך מאהל בחצר של הבית, ולך לא יהיה מה לעשות בנידון.
סיימנו את ההליכה בקיבוץ דביר (מקום נחמד שלימים התגלה כביתה של עדן-אצלנו-בחבר'ה), התמקמנו בחדר שביליסטים שהקיבוץ הקצה, והלכנו להתפנן בפאב ה"פטרייה" (יש קטע לקיבוצים לקרוא ככה לפאב שלהם, ראינו אחד כזה גם בקיבוץ דן), מול משחק מפתיע של צ'לסי שפירקה לה את ארסנל. ערב חביב לחלוטין.
אורך: 27 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכל היום: גולדסטאר דירוג יומי: 6.
4/10/10 - יום הליכה 25 בשביל ישראל - קיבוץ דביר עד מיתר - אלילי שביל:
קליל ומשעמם.
התחלנו את היום בהליכה עד להב, ויתרנו על הפיתוי להיכנס למרכז ג'ו אלון ונכנסנו לישוב (אחרי סרקול נוראי למציאת השער), שם התפנקנו על הנקניקים המקומיים של "מעדני להב" - חיקוי סביר למזרע.
המשכנו בנחל רימון ובעליה לכיוון סנסנה, שהתבררה כקלה בהרבה לעומת מה שציפינו..
נושא השיחה העיקרי במהלך היום היה כמה קל להיות ראפר בארץ ישראל. בתכלס, אנחנו לא מצפים מהראפרים לשום דבר! במדינה בה נחשב לגיטימי לשיר "הי יו צ'ולו, קלוט את הגברת-ברת, קלוט איך היא מסתובבת-בבת, איך שהיא מתלבשת-בשת, וואלק לא מתביישת?", גם ילד בן שנתיים יכול לכתוב שיר ראפ ולהיחשב לראפר מהשורה!
אבל בתכלס מי אני שידבר, גדלתי על שבק ס'....
לאחר הירידה מסנסנה לכיוון מיתר, פתאום עצר לידנו אוטו. בתוך האוטו אנחנו רואים גבר מבוגר מאד שמזכיר במעט את דמבלדור עם נגיעות קלות של גנדלף, ששאל אותנו אם אנחנו עושים את השביל.. אחרי שדיברנו איתו מעט שאלנו איך קוראים לו, והוא אמר - תאמינו או לא - דני גספר! האיש שבערך המציא את שביל ישראל, הוא ולא אחר!! האיש שנתן את כל המידע לספר שבעזרתו אנחנו עושים את השביל! גדול מדריכי הטיולים בארץ!!
לאור המפגש עם הסלבריטי הנ"ל, החלטנו שבנוסף לתארים "מלאך שביל" ו"עסקן שביל", יש להוסיף את התואר "אליל שביל", לאנשים כמו דני גספר.
חבל שלא שאלנו אותו על הדרך למה הסימונים כאלה גרועים. :)
בקיצור הגענו למיתר, והתמקמנו אצל מלאכית השביל דנה פינטו (אה הוא גרוע) המלכה, אחרי שסעדנו קצת במרכז הישוב.
אצל דנה פגשנו עוד שני שביליסטים (ראינו את העקבות נעליים שלהם ביומיים הקודמים ולא הבנו מי משיג אותנו כל הזמן) - כפיר מפתח תקווה (העיר הפרוצה) וחברתו איה ממונוסון (שאחרי שיחונת קצרה נזכרתי שהיא ריכזה בשבט מונוסון ואפילו יצא לי לעשות איתה עסקת סנדות במחנה השפעת הידוע). הזמנו איתם פיצה (אז מה אם אכלנו 2 ארוחות כבר במרכז הישוב) - הפיצה הגרועה ביותר שאכלתי בשביל, אם לא בכל החיים.
לאחר מכן פוסה הבאר-שבעית למחצה באה לבקר אותנו, ואז יצאנו איתה ועם חברתה הילה לבאר שבע לבירה ונרגילה.
כשחזרנו איה וכפיר כבר היו בטוק מתקדם, הצטרפנו גם אנחנו למשימת השינה המקודשת ובכך סגרנו את היום.
אורך: 19.5 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון שיר היום: אני יכול - קובי שמעוני דירוג יומי: 6.
5/10/10 - יום הליכה 26 בשביל ישראל - מיתר עד הר עמשא - עיר רפאים:
התעוררנו ב7 כמו חזירים, לקראת היום הקליל שתכננו.
למרות הברבורים המזויעים בבוקר (תודה לסימונים), התאפסנו די מהר והלכנו לנו בדרך יחסית נוחה, ועברנו בדרך את חרבת חירן וחרבת יתיר.
בצהריים הגענו לבית היערן, אחלה מקום ותודות לחדר שביליסטים שהמקום מספק, נהננו משנ"צ של איזה שעתיים.
את היום סיימנו בהר עמשא. האמת שלא היינו מוכנים לקראת מה שראינו שם.
מדובר בישוב נטוש כמעט לחלוטין, שנמצא על הר בגובה 840 מ', שכמעט כל המשפחות שגרו בו עזבו אותו..
אחרי שיחה עם תושב המקו, גילינו שכרגע חיות בישוב 7 משפחות, ובישוב נמצא בן נוער אחד!. באמת כאב לנו לראות מקום כל כך יפה נטוש וחסר חיים...
אחרי שקיעה מפתיעה התמקמנו בחדרי שביל, ותכננו את היום שלמחרת שיסגור את הסשן.
נ.ב, סיפור עם מוסר השכל: כפיר סיפר לנו שהם מתכננים ביום הבא להיכנס לכפר דוריג'את שנמצא בסטיה קלה מהשביל, כדי ללכת לחומוסיה. כאשר שאלנו אותו בתמימות אם הוא מכיר או שמע על איזושהי חומוסיה שם, הוא אמר שלא. החלטנו לא להגיב, כמובן שבפעם הבאה שפגשנו אותם גילינו שהצפוי לקרות באמת קרה, והם סיימו את מסע החיפוש לחומוס בניגוב של חומוס צבר אצל ערביה רנדומלית בכפר.
אורך: 22 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא שיר היום: לא שרנו באותו יום דירוג יומי: 6.
6/10/10 - יום הליכה 27 בשביל ישראל - הר עמשא עד ערד - סוף לשיעמום:
התכנון שלנו היה די לחוץ, כי רצינו להספיק לאוטובוס שיוצא ב14:15 מערד...
למרות התכנון, קמנו באיזה שעה איחור, ויצאנו לדרך רק ב6 בבוקר...
יום ההליכה הזה היה כמעט כולו בירידה, שמתחילה די תלולה, והכי כ-ו-ל-ו חשוף לשמש. כיף!
למרות התנאים הלא משו של היום, הוא עבר די בפנאן, כאשר העצירה הרצינית היחידה הייתה בפארק ערד (המקום היחיד במהלך היום שיש בו צל - אלא אם כן הלכת לבקר איזו ערביה בדוריג'את), ואחרי טיפוס בנחל צהלים, הגענו לערד (ב12:00).
בילינו את הזמן הפנוי שהיה לנו באכילת שווארמה כמובן (שם פגשנו את מוכר השווארמה בעל יכולת גלגול הלאפה הגרועה בהסטוריה), וחתכתנו לתחנת האוטובוס, שם החלפנו בגדים בפומבי למורת רוחם של התושבים ההמומים.
עלינו לנו על האוטובוס, שהחזיר אותנו הביתה, בפעם האחרונה עד סוף השביל.
אורך: 21 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכל היום: דברים שיש בבית דירוג יומי: 6.
את יום המנוחה עשינו בבית, והתכוננו לקראת החלק הקשה ביותר בשביל ישראל, שיפתח ביום הטמנות ויסגר ביום השמנות.
כל זאת ועוד ב3 הסשנים הבאים!
בום.
אני חושבת שזה מקסים שאנשים מצליחים למצוא את הזמן לצאת ולטייל על מפות ישראל. אני לא מבינה איך עושים את זה עם כל ההתחייבויות שיש בימים אלו.
השבמחק