יום ראשון, 31 במרץ 2013

טיול מכתשים - פסח 2013 - הסנפיר הגדול, נחל חתירה, עין עקב

"מאז הזמן עבר והזמן רצה אחרת, מביטים אחור ונזכרים"

מה קורה אחים על מלא?
בעקבות ה5 טון זמן פנוי שנפל עלי בתקופה האחרונה החלטתי להחיות קצת את הבלוג, בעיקר בגלל שיש לי הרבה דברים לזיין עליהם את השכל, והמקלדת מאפשרת לי לחפור להמון אנשים סימולטנית, דבר שבLIVE יכול לגזול ממני המון זמן פנוי (שיש לי).

אז נתחיל מהטיול הקצרצר שלנו לאזור המכתשים, בתקופה היחידה בשנה שבה יש יותר אנשים בדרום ובצפון מאשר במרכז, הזמן שבו אפילו הערסים שבערסים משתמשים באוהלי האיגלו שלהם, החג הגרוע ביותר בלוח השנה העברי והמיותר - פסח.

את הטיול תכננו (אני, האיש בעל 1000 השמות ויוני), כמה שבועות טובים לפני היציאה, והחשיבה הייתה לחזור לנגב אחרי יותר משנתיים שלא טיילנו בו, והפעם לעשות את זה עם ת"ש גבוה מה שאומר בלי הרבה ציוד על הגב מה שאוטומטית אומר עם שני רכבים.

איכשהו ביום לפני הטיול כל החברים מהסיטי ומהפרבר השולי של הסיטי שקבענו איתם (חוץ משלושתנו) דפקו שפשף (החברים מקרית אונו/פ"ת/אור יהודה פתחו טיול זוגות מתחרה, והחבר'ה מהסיטי פשוט עצלנים וחסרי מילה), אך דווקא תושבי הצפון הוכיחו את ספונטניותם בדמותו של צור גרזן, ששמע על הטיול ב12 בלילה וב6 בבוקר כבר עלה על אוטובוס לתל אביב.

וכך יצאנו ביום רביעי עם 2 מכוניות עמוסות בכל הציוד שהיית מצפה שמשפחה תביא איתה למרבץ בכנרת, חוץ מנרגילה (לוקח את האשמה עלי).
נפגשנו ארבעתנו בבאר שבע, באיחור קל שלי בגלל האיסוף של צור מתל אביב (שגרר בכיונים בלתי פוסקים של אלעד עד לסוף הטיול), ואחרי קניות מוגזמות לחלוטין בסופר החלטנו לפתוח את הטיול בארוחת שחיתות בקאסה דה ברזיל. איזו טעות פטאלית. רק אחרי שהתיישבנו פתאום הבנו שמדובר במסעדה כשרה לפסח, שלכבוד החג הגרוע בשנה לא רק שהוציאה מהתפריט את כל המוצרים שעשויים מקמח ראוי למאכל אדם, אלא גם החליטה לבטל את העסקית של "השיפוד הרץ" (הזרמת בשר בשיטת אכול כפי יכולתך) - מהלך לא מובן שכן אין קשר בינו לבין פסח, ומוזר במיוחד לאור העובדה שזאת הסיבה שאנשים מתקרבים למסעדה הזאת מראש. תאמינו לי שאין הרבה מראות עצובים בעולם כמו המבורגר על מצה.

משם נסענו לכיוון המכתש הגדול, ולמרות השעה המאוחרת הספקנו לעלות על ה"סנפיר הגדול" - כינוי לאחת הנקודות הגבוהות ביותר על הדופן המזרחית של המכתש הגדול, משם קיבלנו תצפית מדהימה לכל המכתש, שבתקופה הזאת בשנה היה צבעוני הרבה יותר ממה שהתרגלנו לראות.
אחרי שכבר קפאנו מהרוח התחלנו לרדת למטה דרך ה"סנפיר הקטן" (מקוריים שם החבר'ה שממציאים את השמות), וחזרנו לחניון הלילה של "עין ירקעם".

אחרי מאבק ברוחות הצלחנו להקים את המאהל (בערך על מפתח של אוהל לכל בנאדם), וישנו כמו מלכים תודות למזרונים האמיתיים שהבאנו.

ביום השני השארנו מכונית אחת בחניון יום של הסנפיר הגדול, ונסענו לחניון יום של נחל כמוס.
משם התחלנו הליכה בנחל כמוס היפיפה, שבתחילתו היו אפילו גבים מלאים במים, והמשכנו איתו עד שהגענו למעלה ימין -אחת הנקודות היפות ביותר בנגב, מרפסת סלע עם תצפית מטורפת לנחל חתירה. משם בעצם כבר התחברנו לשביל ישראל, אך לאור ההבדל בתקופה בשנה המקום נראה שונה לחלוטין, בעיקר צבעוני יותר.
ירדנו ממעלה ימין והמשכנו עד לחיבור עם נחל חתירה, איתו המשכנו מערבה עד למעלה פלמ"ח, שהפעם היה פחות מסוכן תודות לתיק הקטן.
בסוף המסלול באזור השעה 13:00 הגענו לחניון שבו השארנו את הרכב, רק שהפעם היו שם משהו כמו 150 מכוניות!
לא יאומן איך כמו בלחיצת כפתור כולנו יוצאים לטייל בפסח!

חזרנו למכוניות וקפצנו למעלה עלי, שם עלינו לתצפית על המכתש הקטן (חוץ מיוני - הבנאדם היחיד בעולם שרעב מתבטא אצלו בכאבי ראש), המקום הכי יפה בדרום בלי צל של ספק. ויתרנו על לרדת עד ללוע השטן (כי די כמה פעמים אפשר לעשות את אותו מסלול) ונסענו לעיר עם הזנב - דימונה.

אחרי א"צ גרועה מאד בדימונה הצטרף אלינו יהב על מלא ובת זוגתו עליסה המושיעה ויחדיו נסענו לחניון לילה עין עבדת, אחד החניוני לילה היותר יפים ומסודרים שיצא לי לראות בנגב!
אחרי גיחה לשדה בוקר כדי להביא עצים הרמנו יופי של פויקה, אפשר אפילו להגיד הפויקה הטוב ביותר שאכלתי כי היה בו כמעט אך ורק בשר, ופרשנו לעוד לילה של שינה מפחידה שנקטעה כאשר יוני החליט ב3 בלילה שהוא לא מבסוט יותר על הפויקה.

ביום שישי נסענו אחרי התארגנות עצלה ביותר (שתוגברה בדיונים טפשיים ובלתי פוסקים על איך הזזת השעון שעה אחת קדימה משפיעה לנו על הלו"ז) למדרשת בן גוריון, משם התחלנו הליכה על שביל ג'יפים לכיוון עין עקב כאשר בדרך חולפים על פנינו עשרות ג'יפים (גלידות קראחנות טיקות) שהעדיפו (בצדק) לוותר על השעתיים הליכה לכל כיוון (יש שיטענו שרכבי החברה שטיילנו איתם עדיפים על כל רכב ארבע על ארבע, אך לאחר מספר בלתי מבוטל של התחפרויות בעבר אני יכול להיות שלם עם זה שהשארנו אותם בחניון).
ההליכה לכיוון עין עקב מלווה בנוף המדהים של הרי הגיר של בקעת צין, עם הצורות המיוחדות שאין בשום מקום אחר בארץ!
עין עקב עצמו זה מעין פשוט מדהים, 8 מטר עומק של מים קפואים בקטע אחר, עם צמחייה ירוקה שמתעצמת ביופי שלה על רקע המדבר, פשוט נקודה מדהימה.
אחרי קצת פקל"ק וטבילה חזרנו בדרכינו חזרה, רק שהפעם לפחות חצי מאיתנו הצליחו לזרז את הדרך בעזרת שימוש באיבר החשוב ביותר כדי להגיע מהר ממקום למקום - האצבע.
טרמפ מדהים עם אחד הג'יפאים למניעת ההלוך-חזור.

בחזרה למדרשה סיימנו עם תצפית מרחבת הקבר של בן גוריון על בקעת צין המרשימה, ובכך חתמנו את הטיול.

אין כמו הנגב.

להתראות עד הפעם הבאה!

נחל כמוס

הנוף ממעלה ימין
אנחנו על רקע בקעת צין