יום חמישי, 12 בספטמבר 2013

טבעונות - מנקודת מבט של קרניבור אמיתי


טבעונים... איכשהו, בכמה שנים האחרונות, הכמות שלהם עלתה בצורה דרסטית.
יכול להיות שזה שזה בגלל גארי, אני דווקא חושב שזה בגלל שרק לאחרונה התחילו לחשוף את האמת שמאחורי תעשיית הבשר, חלב וביצים בעולם, ואנשים פתאום התחילו להבין שהארוחה שלהם הלכה פעם.
נתחיל מזה שאין לי שום דבר נגד טבעונים או טבעונות, אני באופן כללי חושב שכל בנאדם שמוכן לעשות שינוי דרסטי בחייו כדי להתאים אותם לאידיאולוגיה שלו - ראוי להערכה, אני אפילו סבבה עם העובדה שהם נוהגים להביע את דעתם גם מול מי שלא רוצה לשמוע (למרות שמטיפנות היא אחת התכונות הפחות אהודות עלי), כי הם רואים את את עצמם כמגנים על החלשים, אז זכותם.
לאור העובדה שהנושא מעסיק אותי מאד בשנה האחרונה מבחינה ערכית, אני ינסה לשפוך על רגל אחת את נקודת המבט שלי. מיותר לציין שזה קצת חופר...
חבריי הטבעונים - אין שום מטרה לפגוע.


״בני אדם לא אמורים לאכול בעלי חיים״
מה זה בכלל ״אמורים״? ברוב הדיונים שהיו לי בנושא, העלו בפני את הטענה שבני האדם הם לא קרניבורים, וגוף האדם לא נועד לאכילת בשר.
וואללה, לשמחתי הרבה אני לא מדען ואני לא באמת יודע להגיד אם בשר מזיק לגוף שלנו או לא. בואו נצא רגע מנקודת הנחה שהוא כן מזיק לנו לבריאות (ונתעלם מהעובדה שמי שלא צורך בשר זקוק ל״תחליפים״...חשוד?!). לצערנו הרב, חלק גדול מהפעולות שאנחנו עושים ומהמוצרים שאנחנו צורכים לא תורמים לנו יותר מדי לבריאות... מנהיגה במכונית ועד לשתיית אלכוהול. אז כנראה בריאות היא לא בדיוק המניע העיקרי שלנו בחיים..
בני האדם הם סוג של בעל חיים. ואת הטענה הזאת אני שומע בעיקר מטבעונים. אז בואו נדמיין סיטואציה לא סבירה - כל החזירים בעולם פתאום מתחילים לרקוד גנגנם סטייל. 5 פעמים ביום בשעות קבועות. כנראה שבכמה עשורים הקרובים זה יראה לנו מוזר, אבל אחרי זמן מסוים אף אחד כבר לא יגיד ״חזירים לא אמורים לרקוד״, כי חזיר זה חיה וככה הטבע יצר אותו, בצורה שבה בשלב מסוים באבולוציה הוא יתחיל לרקוד.
אז בואו נחזור למציאות. בני אדם התחילו (שוב, לטענת הטבעונים) כאוכלי צמחים, ומשלב מסוים הם התחילו לצוד ולאכול בשר. איך אפשר להגיד שהמעבר הזה לא טבעי?!? הוא כן טבעי, כי הוא קרה. 
ולגבי הטענה שאומרת כי אנחנו כבר לא צדים את בעלי החיים, אנחנו מגדלים אותם מראש לשחיטה - טענה נכונה לגמרי. אבל גם זה, ע״פ הטענה שבני האדם הם חיות בעצמם, טבעי לחלוטין.


״בשר זה רצח, כל אדם בעל מוסר יפסיק לאכול בעלי חיים, חלב וביצים״
מוסר... מילה מדהימה. אולי אחת המילים האהובות עלי בעולם. בעיקר בגלל שזאת אחת המילים היחידות שלא תקבל את אותה הגדרה בדיוק מפי שני אנשים שונים. כל אחד תופס אותה בצורה אחרת, והפריסה של ההגדרות שלה היא אינסופית. 
אחד חושב שלהרוג אנשים חפים מפשע זה הדבר הכי לא מוסרי בעולם, השני חושב שזה כל כך מוסרי שזה יסדר לו 72 בתולות.
אחד חושב שלהעלים מס זה לא מוסרי כי תשלום מס זה החובה שלו כלפי החברה, השני חושב שזה מוסרי מאד כי אתה דופק את המערכת שדופקת אותך.
אז איך אפשר לתת הגדרה כללית, או אפילו הגדרה של חברה מסוימת למילה הזאת? אי אפשר. כל אחד מחליט מהו סולם הערכים שמנחה אותו. 
ובנקודה הזאת אני בדרך כלל שומע את הטענה ״להרוג זה קו אדום״. נתחיל מזה שאני לחלוטין לא מתנער מההגדרה ״להרוג״. אנחנו חד משמעית הורגים חיות. אבל האם באמת קיים דבר כזה "קו אדום"?
כמו שאני רואה את זה, כל אחד מאיתנו, תחת נסיבות מסוימות, היה מוכן גם להרוג בנאדם. רובנו היינו צריכים להגיע למצב קיצוני שבו מאיימים על בן משפחה או חבר שלנו, חלק קטן מאיתנו היה מוכן להרוג כדי לקבל מליון שקל.
בני האדם לאורך ההיסטוריה הרגו אחד את השני בקרבות ומלחמות בשביל דברים הרבה פחות חשובים מאוכל.
אז אם אנחנו מוכנים להרוג אחד השני (תחת נסיבות מסוימות), לא מפתיע שאנחנו מוכנים להרוג יצורים חיים אחרים. דרך אגב, גם אם נפסיק לשחוט ולאכול אותם, אנחנו עדיין הורגים אותם, רק מהעובדה שאנחנו מזהמים את האוויר שלהם ומשתלטים להם על אזורי המחיה. בני אדם יכלו לחיות בשיתוף עם שאר בעלי החיים, אבל לאור הטבע שלנו, השתלטנו על כדור הארץ והרסנו הכל בדרך. אנחנו יכולים להגיד על עצמנו שאנחנו לא מוסריים? אנחנו המצאנו את המושג הזה! 
אנחנו מי שאנחנו, אם אלוהים (או מה שזה לא יהיה) היה רוצה משהו אחר מאיתנו, הוא היה יוצר אותנו אחרת.
דרך אגב, אני חד משמעית מרגיש התלבטות מוסרית כשאני אוכל בשר, אבל ממשיך עם זה כי זה מהווה חלק יותר מדי חשוב בחיים שלי. מה שבטוח, אי אפשר לשפוט את רמות המוסר של אדם אחר, כי המוסר שלו בוודאות מוחלטת יהיה שונה משלך.

״אפשר להסתדר גם בלי בשר״
אין ספק בכלל. אפשר להסתדר בלי בשר. אפשר להסתדר גם בלי נעליים ומכונית.
להסתדר זאת מילה נרדפת ללשרוד. כבר הוכחנו שכדי לשרוד לא צריך יותר ממערה, קרשים, ושיח חובזה.
אבל פה נכנסים כבר לשאלות פילוסופיות כמו ״למה אנחנו חיים?״. 
אז אחרי שחיפשנו וחיפשנו אחרי איזושהי מטרה נעלה שלשמה יצרו אותנו, וכמובן שלא מצאנו, נשאר לנו רק להמציא לעצמנו תכלית מסוימת. חלקינו בחרנו להאמין כי אנחנו פה רק כשלב ביניים עד למעבר לעולם יותר טוב, וחלקינו האינטליגנטי מאמין שאנחנו חיים פעם אחת בלבד, ולכן כדאי לנצל את זה.
אז מי מאיתנו שהחליט שהתכלית שלו מסתכמת בלחיות כדי לשרוד ולהמשיך את שם המשפחה שלו, יכול בכיף להעביר את חייו בלי דירה, מכונית, בשר, טיולים, עישון, טיסות, סקס למטרות הנאה, סרטים, מוזיקה וכו׳..
כמובן שאף אחד לא מכיר מישהו כזה, מהסיבה הפשוטה שלשרוד כבר מזמן לא מספיק לנו. אנחנו מחפשים משהו אחר. רובנו קוראים לזה ״אושר״ (למרות שמעטים מאיתנו יודעים להגדיר אותו). 
אני למשל, כמו רובנו, פשוט משתדל לעשות כמה שיותר דברים שאני אוהב. בעיקר בגלל שאני לא רואה טעם ותכלית בלעשות משהו שאני לא אוהב.
רצה הגורל, והדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם זה לאכול...מבחינתי זאת אחת ההנאות הטובות ביותר שיש לעולם להציע.
וכמובן שכשאני אומר לאכול, אני מתכוון לאוכל טעים, כי אם האוכל לא טעים אז הוא כבר לא לצרכי הנאה, הוא לצורכי הישרדות, וכבר סיכמנו שזה לא מספיק.
אז כמובן שאני יכול ״להסתדר״ עם אכילת קינואה ומלפפונים, אבל אני ממש לא אוכל כדי לחיות, אני חי כדי לאכול.
***מיותר לציין כמובן שאוכל טוב בוודאות כולל בתוכו בעל חיים/מוצר חלב, והמקרים הבודדים היוצאי דופן מעטים ושוליים מדי.***
אז יבואו ויגידו - יש הנאות אחרות בחיים, למען המוסר אפשר לוותר על ההנאה של האוכל. אז זה נכון. יש אנשים שיכולים לוותר על אוכל טוב, כי הם גם ככה לא מתלהבים ממנו יותר מדי. אבל האם למען המוסר נוותר גם על נהיגה במכוניות כדי לא לזהם את כדור הארץ? האם למען המוסר נפסיק להתרבות, כי ברגע שבני האדם ייעלמו מהעולם שאר בעלי החיים יוכלו לחיות כאן בשקט?
אין פה תשובה נכונה או לא נכונה.


לסיכום, לדעתי צריך להבין ולהפנים שאנחנו, בני האדם, מתוך הטבע שלנו, הורסים ומשתלטים על כל מה שקורה סביבינו. אפשר לשנוא את זה, אפשר לקרוא לזה אכזריות, אבל זה מי שאנחנו.
אותם אנשים שבחרו ללכת נגד הטבע האנושי כדי לחיות על פי הקווים המוסריים שלהם, אתם בהחלט משהו מיוחד, רק חשוב שתזכרו שמוסר הוא לא אקסיומה והגדרתו משתנה בין אדם לאדם.
ולגבי חבריי הקרניבורים - אני ממליץ לכם לשאול את עצמכם שאלות, לקרוא כתבות ולהטיל ספק, כי להעמיד פנים כאילו לא מדובר בהרג זאת נאיביות ואטימות, ולעשות משהו רק מתוך הרגל זה אף פעם לא חיובי.

צום קל ומצחיק לכולם!




יום שלישי, 10 בספטמבר 2013

שפה לפלצנים בלבד - האנשים שמתעקשים לתקן לנו את העברית.

"שתי אנשים יאללה תעביר לי את המצית ואיפה תלך?!?"

כל האנשים שקראו עכשיו את המשפט הזה מתחלקים באופן אוטומטי ל2 קבוצות:
הקבוצה הראשונה, שהיא הקבוצה האינטליגנטית, שואלת את עצמה ״מה לעזאזל הסיפור/הקשר/הרעיון במשפט הזה?!?״, בעוד הקבוצה השנייה, שהיא הקבוצה הפלצנית, בכלל לא שמה לב לחוסר הרצף הרעיוני במשפט והיא בכלל מתעסקת בזה שאנשים זה שני ולא שתי, אומרים מצת ולא מצית, ו״איפה תלך״ זה משפט עם תחביר שגוי.

נשאלת השאלה - איך לעזאזל נוצרה אותה קבוצת פלצנים שמרגישים צורך לתקן אותך בזוטות חסרות משמעות בכל רגע נתון?
למה זה כל כך מפריע להם, ויותר מזה, למה הם לא שומרים את זה לעצמם?

כדי למצוא את התשובה, צריך להיכנס קצת לעומק של הדברים, ולהתחיל מהשאלה הבסיסית ביותר - למה צריך שפה, ואיך היא נוצרה?

שפה היא כלי להעברת מסרים.
לכל בעלי החיים בלי יוצא מן הכלל יש אחת כזאת, ולבני האדם, שמחזיקים בגאווה גדולה בתכונה המבורכת של לרצות תמיד להיות שונים אחד מהשני, יש מאות כאלה.
כמו שאר בעלי החיים, בני האדם התחילו עם שפה שמספר המסרים שאפשר להעביר באמצעותה הוא מאד מצומצם, וככל שהתקדמנו עם האבולוציה הבנו שדפיקות על החזה ונהמות כבר לא מספקות את הסחורה ואם מוגה רוצה לבקש מבוגה שיוסיף עוד כפית של סוכר לעוגה זה ממש לא סביר שהוא יצייר לו את זה על הקיר.

אז גילינו שאנחנו מסוגלים להוציא עיצורים מתוחכמים יותר מהפה, והמצאנו מילים.
ולאור הצורך שלנו להיות מיוחדים, התחלקנו לקבוצות כאשר כל קבוצה המציאה קבוצת מילים משלה (אם תרצו - סיפור מגדל בבל השקרי).

ומאז, כל הקונספט הזה שנקרא שפה, עבר שינוי תרבותי שהסיט אותו לחלוטין מהמטרה הראשונית שלו.
אם פעם השפה הייתה כלי לתקשורת ולהעברת מסרים, היום בעיני רבים היא הפכה ל2 דברים שונים לחלוטין.

הראשון, הוא תפקיד השפה כסממן לאומי. הצרפתי מרגיש שהצרפתית מייצגת אותו והאנגלי מרגיש גאווה על כך שכל העולם מכיר את השפה שהוא המציא, ומרגיש כעס על זה שהאמריקאי לא מבטא נכון את המילים. השפה הפכה לדגל, להמנון, לצבעי המדינה, לתרבות.

השני, הוא תפקיד השפה כסמל סטטוס למעמד חברתי. הרעיון של משלב לשוני גבוה נוצר מלכתחילה (בכל השפות) ככלי להבדלה בין מעמדות, כי לא הגיוני שלורד ידבר באותו סגנון ומשלב כמו כורה פחם, והדבר נשאר עד היום, כאשר ישנן מילים שרק אנשים מסוימים משתמשים בהן, כדי להבליט את היותם חכמים יותר/עשירים יותר/טובים יותר.

חברי הקבוצה הפלצנית לא אשמים בראייה המעוותת שלהם לגבי השפה, ככה חינכו אותם. ובגלל זה, כאשר הם מדברים, הם לא מדברים רק כדי להעביר מסר, הם מדברים כדי להחיות ולחזק את השפה העברית, ובכך (בעיניהם) להעצים את הגאווה הלאומית. 
האמת? עם אנשים כאלה אני יכול לחיות בשלום. המטרה בסופו של דבר היא מובנת וראויה להערכה, למרות שהאמצעי לדעתי הוא שגוי לחלוטין, שכן ישראלי לא נמדד על פי תקניות העברית שלו, יש אנשים פה שלא מדברים עברית בכלל שלטעמי הם הרבה יותר ישראלים מאחרים שמדברים שוטף.
אליעזר בן יהודה אמר - "שני הדברים שבלעדיהם לא יהיו היהודים לעם: הארץ והלשון". לא שאני בעד הבדלנות הזאת, אבל גם אם כן, אי אפשר להגיד שבנאדם שלא מוריד את הדגש בבגדכפ"ת לא מדבר את הלשון היהודית. הוא פשוט מעדכן אותה.

עם החלק השני של הקבוצה הפלצנית דווקא יש לי בעיה גדולה, כי מי שמרגיש שהוא צריך לשנות את נוסח הדיבור שלו כדי להבליט את היכולות השכליות או המעמד שלו, הוא לא יותר מעלוב נפש בעיני.
אם בנאדם יבוא אלי ויציע לי לשחק איתו משחק באישקוקה, אני לא אגיד לעצמי "וואו איזה בנאדם חכם עומד מולי, אני אשמח לשחק איתו שחמט ועל הדרך לתת לו להאיר אותי עם הידע הרחב שלו", סביר יותר שאני אצעק "יצור מהASSSSSSSSS" ואלך לי לדרכי.

ונקודה נוספת למחשבה - מי מחליט מהי "עברית נכונה"? האם אותם אנשים שיושבים באקדמיה ללשון הם נבחרי ציבור? האם הם קיבלו מנדט ממישהו? את השפה, העם מייצר. אם עכשיו כל המדינה תתחיל להגיד "בלבושבוש" במקום שעון, "בלבושבוש" תהיה מילה נרדפת עברית תקנית לשעון, אם האקדמיה תרצה ואם לא.
מה שאומר שאם (נניח) לרוב המדינה יהיה יותר נוח פתאום להגיד "עשר כוכבים", אז כוכב בעברית יהפוך לנקבה, או שיקבל התייחסות של שם עצם יוצא דופן.

אז הבנו למה יש אנשים שטעויות דקדוקיות בעברית מפריעות להם, אנשים ששכחו מהו תפקידה האמיתי של השפה ושלא מבינים שאם המסר עבר - השפה עשתה את העבודה שלה. 
אבל למה, למען השם, הם מרגישים צורך לתקן אותנו?!?

זה כמובן נובע מהצורך של אנשים להפגין ידע, ואולי גם מהצורך שלהם לחנך את כל העולם. כמובן שהם לא יודו בזה ותמיד ישתמשו בטענות טיפשיות כמו ״זה צורם לי באוזן״, ואנחנו מצידנו נחשוב על הדרך הכי מקורית שבה נוכל להרוג אותם.


אז לסיכום, תנסו להתעסק בעיקר, יש לנו את השפה הכי מגניבה בעולם וחבל שסתם נהפוך אותה למשהו שמעיק לנו על החיים, כל עוד המסר עבר זה לא משנה איך הוא עבר, ואם מישהו אומר שניים במקום שתיים והוא לא ביקש ממכם מראש להיות המורים שלו ללשון אז תסתמו באלגנטיות את הפה,

ובשורה התחתונה,
תנו לדבר בשקט.



המועצה לשלום המוח.